חוק זכויות החולה אושר ע”י מליאת הכנסת בשנת 1996 במטרה להסדיר את היחסים בין האנשים הנזקקים לטיפול רפואי לבין הרופאים והצוות הרפואי.החוק מעגן נורמות וכללי התנהגות הקשורים בזכויות החולה, בצורה המחייבת את כל העוסקים ברפואה.

 שנים עשר העקרונות של חוק זכויות החולה:

 1. הזכות לקבלת טיפול רפואי

 הזכות לקבלת טיפול רפואי נתונה לכל נזקק. אין המוסד הרפואי או המטפל רשאים להפלות בין המבקשים טיפול רפואי מטעמי דת, גזע, מין, לאום וארץ מוצא. הטיפול הרפואי ינתן בהתאם לתנאים ולהסדרים הנהוגים במערכת הבריאות בישראל.

במצב חירום רפואי יקבל הנזקק טיפול רפואי דחוף ללא כל תנאי.

 2. טיפול רפואי נאות

 החולה זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והאיכות הרפואית והן מבחינת היחס האנושי ההולם.

 3. מידע בדבר זהות המטפל

 החולה זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם המטפל בו.

 4 .הזכות לקבלת חוות דעת נוספת

 החולה זכאי לבקש או להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו. המטפל והמוסד הרפואי יסייעו לחולה בכל הדרוש למימוש זכות זו.

 5 .הבטחת המשך טיפול נאות

 חולה העובר ממטפל למטפל או ממוסד רפואי אחד למשנהו, זכאי, לפי בקשתו, לשיתוף פעולה בין המטפלים והמוסדות הרפואיים, לשם הבטחת המשכו הנאות של הטיפול.

6. שמירה על כבודו של החולה

 החולה זכאי לשמירה על כבודו ופרטיותו בכל שלבי הטיפול הרפואי.

7. טיפול במצב חירום רפואי או סכנה חמורה

 בשעה שנשקפת סכנה חמורה לחייו או במצב חירום רפואי, זכאי החולה לקבל טיפול רפואי (כאמור בסעיף 1). המטפל שאליו פנה או הופנה, יבדוק אותו ויטפל בו כמיטב יכולתו. אם נשקפת לחולה סכנה חמורה והוא מתנגד לקבלת טיפול רפואי, רשאי המטפל לתת את הטיפול הדרוש גם בניגוד לרצון החולה. זאת רק לאחר אישורה של וועדת האתיקה של המוסד הרפואי.

 8 .הסכמה מדעת לטיפול רפואי.

 לא יינתן טיפול רפואי לחולה, אלא אם כן נתן לכך את הסכמתו. הסכמה זאת חייבת להיות “הסכמה מדעת”, היינו, רק לאחר שניתנו לחולה כל הפרטים הקשורים באבחנה, המהלך הצפוי של המחלה, מהות הטיפול הרפואי המוצע, סיכויי הצלחת הטיפול, הסיכונים בטיפול ובכלל זה כאבים ואי נוחות, הסיכויים והסיכונים בטיפולים רפואיים חלופיים, או של העדר טיפול.

המידע חייב להימסר לחולה בשלב מוקדם ככל האפשר של הטיפול הרפואי ובאופן שיאפשר לו להבינו, כדי שהסכמתו לטיפול רפואי תעשה “מדעת” ומרצון חפשי. הרופא או הצוות הרפואי הם החייבים למסור לחולה את המידע הדרוש.

ההסכמה לטיפול רפואי יכולה להיות בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות המביעה הסכמה.

 9 .מנוי בא כוח למטופל

 מטפל רשאי למנות בא כוח מטעמו שיהיה מוסמך להסכים במקומו לקבלת טיפול רפואי.

 10. הזכות לקבלת מידע מהרשומה הרפואית (“התיק הרפואי”)

 החולה זכאי לקבל מהמטפל או מהמוסד הרפואי מידע רפואי מהרשומה הרפואית, לרבות העתק ממנה, המתייחסת אליו.

למרות האמור לעיל, רשאי מטפל להחליט שלא למסור לחולה מידע רפואי מלא או חלקי אם, לדעתו, המידע עלול לגרום לו לנק או לסכן את חייו. סירוב כזה חייב באישור ועדת האתיקה.

11 .חובה על שמירת סודיות רפואית

 מטפל, או עובד מוסד רפואי ישמרו בסוד כל מידע הנוגע לחולה שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם.

 12. מסירת מידע רפואי לאדם אחר

 מטפל או מוסד רפואי רשאים למסור מידע רפואי לאדם אחר, אם החולה נתן הסכמתו לכך. כמו כן, יימסר מידע לרשויות אם חלה על המטפל או המוסד הרפואי חובה למסור מידע בהתאם לחוקים שונים וכן מותר למסור מידע למטפל אחר לשם הבטחת המשך טיפול רפואי.